<h1>פסקי ריא"ז — גיטין</h1>
<h2>דף כד:</h2>
העבד יוצא לחירות בשן ועין כמו שכתוב בתורה [שמות כ"א] ואינו יוצא בשן שלחליפין שעתיד התינוק להחליפו כמו שמבואר בקידושין בפרק ראשון [כ"ד ע"א]. הכהו על עינו וסימאה על אזנו וחירשה עבד יוצא בהן לחירות. היכהו על עינו וכהאה על שינו ורדדה אם יכול להשתמש בהן עכשיו אין עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו עבד יוצא בהן לחירות. היתה עינו כהויה וסימאה, שנו רדודה והפילה, אם היה יכול להשתמש בהן מתחלה עבד יוצא בהן לחירות ואם לאו אין עבד יוצא בהן לחירות. היתה עינו סמויה וחטטה עבד יוצא בה לחירות. ואם תלש בזקנו ודלדל בו עצם עבד יוצא בו לחירות. וכן כל מום שהטיל בו רבו שהוא מום שבגלוי ואינו חוזר שהבכור יוצא בו לחולין עבד יוצא בו לחירות, כמו שביאר מז"ה בפרק ראשון שלקידושי' [כ"ד ע"ב], ובכולן צריך העבד גט שחרור כמו שביאר רבינו יצחק בפסקיו [כ"ב ע"ב מדפי הרי"ף]. הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אין העבד יוצא בה לחירות. היתה לו אצבע יתירה וחתכה עבד יוצא בה לחירות והוא [שנספרת] על גב היד. הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסימאה חתור לי שני והפילה [שיחק] באדון ויצא לחירות וכל זה מבואר בקידושין בפרק ראשון [כ"ד ע"ב].
<h2>דף מב.</h2>
יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן, בית דין מעמידין להן אפיטרופוס ובורר להם חלק יפה שלא יתרמה אחד מהן, ואם הגדילו אין יכולין למחות שאם כן מה כח בית דין יפה, ואם טעו יכולין למחות כמבואר בקונטרס הראייות בפרק האיש מקדש.
